אז קצת מביך אבל לא נורא :)
זו אני בספר מחזור של ו4 (אפילו צילמתי את הכותרת כדי שתאמינו!) כמה חודשים אחרי שנרגענו מהלחץ של באג 2000...
כשחברה שלי ציירה את הציור הזה היא אמרה לי "עשיתי לך את המכנסיים המגניבים האלה שאתה מכינה" - הייתי לוקחת מכנסיים שאבא שלי כבר לא צריך, גוזרת את החלק של הירכיים ומחברת הפוך למכנסיים קצרים שלי כך שהתוצאה הייתה מכנסיים מתרחבים ומגניבים שיש רק לי!
הקטע הוא שבכיתה ו' בכלל לא הייתה לי מכונת תפירה ואת כל החיבורים האלה הייתי עושה ידנית, בחדר שלי עם קצת מוזיקה ברקע (ועם הפסקות כדי להפוך את הקסטה לצד השני 😉)
בכל מקרה היה ברור שהבגדים אצלנו לא הולכים לפח ובכל פעם שאבא רצה לצמצם את הבלאגן בארון קודם כל היה המשפט - "הילה את רוצה את זה?"
ככה יצא שכל בגד רגע לפני פח המיחזור האימתני- היה עובר במתפרה שלי ומוצא את מקומו בגלגול חדש.
ואני? היו לי בגדים שאין לאף אחד אחר! מה יש לי לבקש מעבר?
