אחד המקומות שיצא לי להדריך בהם הוא יפו. ביפו היו לי 2 קבוצות- אחת של בנות בגילאי 15-17 בערך והשנייה נפתחה קצת אחרי. להפתעתי למפגש הראשון הגיעו 8 בנים (בני 11-15), באנרגיה מטורפת, רבע שעה לפני שעת ההתחלה של הסדנא כבר יושבים ליד השולחנות ומחכים לשריקת הפתיחה.
לקבוצה הזו היו 8 מפגשים וכל פעם מחדש הייתה התנפלות על הבדים הצבעוניים ותחרות ביניהם על מי מכין את המוצר היפה יותר. בד"כ הם היו בוחרים לתת את מה שהם מכינים כמתנה לאמא שלהם כך שהיה להם ממש חשוב להשקיע ובאמת - מכל הלב!
המפגש שזכור לי במיוחד היה עם ע', בן 13. באותו מפגש הקבוצה הייתה קצת יותר קטנה ועייפה. תפרנו לבבות קטנים שישמשו כמחזיקי מפתחות. לחלק מהנערים לא הייתה סבלנות לסיים. ע' ראה את הלבבות שנמצאים בחצי הדרך והחליט בנחרצות שצריך לסיים אותם כי הם לא יכולים להישאר ככה. לא עבר הרבה זמן והוא ישב שם עם חמישה לבבות קטנים בצבעים שונים, מוכנים להיתלות על צרור המפתחות שלהם. הוא דאג לעדכן אותי שהלבבות הם מתנה למורות שמלמדות במרכז הזה ואמר לי איזה לב יהיה במתנה לאיזו מורה. כשסיים את הלבבות גזר את האות H כדי להכין מתנה לאמא שלו את האות הראשונה של השם שלה.
מיותר לציין שבסיום כל המורות קיבלו לבבות מתנה והתשלום שלהן היה חיבוק גדול ואוהב ל- ע'.
אז כן, גם בנים יכולים לתפור, אוהבים לתפור ומוזמנים להשתתף בסדנאות שלי :)
