זה גל וכולם קוראים לו גל-גול, הוא בן 8 ואם להגיד את האמת הוא לא היה בעניין של לשבת ולתפור... הוא העדיף, כמו הרבה ילדים, להמשיך לשחק בפלאפון. אבא שלו היה צריך לשכנע אותו להצטרף ואם להיות מדוייקים- אפילו להכריח אותו. כשהוא שמע שנתפור כפפות הוא כבר החליט שאלה יהיו "כפפות שוער" שיהיו לו להפסקה בבית ספר כשהוא משחק עם החברים כדורגל.
כשהוא התחיל לתפור עוד ראו את התפרים והוא אמר שזה לא יוצא לו טוב. עניתי לו שלהיפך- "זה מעולה! ככה, כשתבוא עם הכפפות בהפסקה תוכל להראות לכולם שאתה תפרת אותן בעצמך ולא קנית בחנות! עשית את זה לגמרי לבד!" גל-גול ממש התרגש מהרעיון והמשיך, לאט לאט התפירה השתפרה ובקושי ראו את החוט והתפר. הפעם הוא התבאס שלא רואים ואני כמובן עניתי- "נו מעולה! תראה כמה השתפרת ובקושי עברה שעה!" אבל הוא בשלו- "לא!! אני רוצה שיראו את התפר כדי שיאמינו לי שאני הכנתי!!".
הסדנא הייתה שעתיים בסך הכל. היא התחילה ב- "לא רוצה לתפור" והסתיימה ב- "אבא! ידעת שלתפור זה ממש קל?"
אנחנו רגילים לראות את הדברים מנקודת המבט שלנו. בסדנא בחרתי להראות לגל נקודת מבט אחרת. הפכתי את מה שהוא ראה כחולשה לנקודת חוזק והצלחה- הוא עושה בשעתיים משהו שאף אחד בגילו לא עושה! הוא למד משהו חדש, הוא הצליח לעשות אותו בעצמו ואפילו יש לו תוצר מוכן כהוכחה! בכל הפסקה בבית הספר הוא יוציא את הכפפות שיזכירו לו שהוא יכול לעשות כל דבר שהוא רק ירצה והחברים שלו- יקנאו 😊
