תוך ימים בודדים אני נתקלת בכמה וכמה פוסטים עם סיפורים של חוסר קבלה של בעלי צרכים מיוחדים במרחב הציבורי.
בפוסט אחד תוקפנות כלפי הורים ש"לא משתלטים" על בנם עם אוטיזם בתפקוד נמוך, בפוסט אחר בוגרים מיוחדים שלא יכולים להיכנס לדירה כי השכנים מפעילים לחצים על בעל הבית לא לקבל אותם ועל פוסטים עם אלימות פיזית או תגובות משטרתיות קשות שנובעות מחוסר הבנה של הסיטואציה אני בכלל לא מדברת...
הלב מתרסק מלקרוא את הדברים האלה.מצד אחד מבקרים את המוסדות של בעלי הצרכים המיוחדים ומהצד השני מסרבים לקבל אותם בקהילה. מה נשאר?
ממש אתמול עברתי על פוסט ישן שבו שאלתי אנשים איפה התנדבו בתיכון וממש תפס אותי איך כל מי שסיפרו על עבודתם עם מיוחדים במסגרות השונות נתרמו מזה ולא היו מוותרים על זה בעד שום הון שבעולם!
אני מאחלת למיוחדים האלה שידעו להעריך אותם ומאחלת לאלה שלא מבינים שאלה בני אדם עם זכויות, מחשבות ורגשות - להתפקח ומהר!
המקרים האלה מזכירים לי את התמונה הזו של קיפודים שונים שהכינו קבוצת המיוחדים שלי בנווה צדק לפני המון זמן- תמונה שמראה בדיוק את ההבדלים בצורות המחשבה והראייה שלהם את העולם- הם רואים את העולם אחרת אבל זה לא אומר שהם שווים פחות
